יובל ארץ צבי, 27, מרפאה בעיסוק בבית החולים השיקומי רעות תל-אביב, משרתת בתפקיד קמב”צית בגדוד סיור מילואים.
בשבת הקשה ה־7 באוקטובר התעוררה יחד עם כל עם ישראל לחדשות האיומות שהחלו להגיע.
“בעלי ואני הוקפצנו למילואים בעשר בבוקר. ישנו אצל הוריי, אנחנו שומרי שבת, והוריי העירו אותנו מוקדם בגלל המצב וישר הדלקנו את הטלפונים כי ידענו שיקפיצו אותנו. אלו היו רגעים של חוסר ודאות והרבה שאלות, אבל לא הייתה בכלל התלבטות שזה צו השעה וחייבים לעלות על מדים.
“השתחררתי משירות סדיר לפני חמש שנים ומאז פעמיים בשנה אני בשירות מילואים בתפיסת קווים, תרגילים ואימונים. אבל הפעם זה משהו אחר. זו מלחמה על הבית שלנו. בעלי גם מגויס וקיבלנו הרבה תמיכה מהבית. גם האחים שלי מגויסים עכשיו.
“המילואים זה כור היתוך מטורף של החברה הישראלית ורק בהם אפשר לראות את ההתגייסות הטוטאלית של העם שלנו וזה מאוד מרגש. כולנו הרגשנו מאוד מגויסים וחזקים והצלחנו לשמור על מוראל גבוה.
“כמרפאה בעיסוק בשיקום, אנו ניחשף למקרים קשים של פצועים רבים שיזדקקו לשיקום אצלנו בבית החולים. אני בטוחה שנוכל לתרום הרבה לשיפור התפקודי של פצועי המלחמה, קידום בריאותם ושיפור אורח חייהם, ואני מרגישה את גודל השעה והשליחות המקצועית להיות חלק מתהליך השיקום של העם שלנו, במובנים רבים”.
