טרשת נפוצה

טרשת נפוצה (MULTIPLE SCLEROSIS) היא מחלה אוטואימונית (מחלה בה מערכת החיסון תוקפת רקמות של הגוף עצמו) דלקתית שפוגעת במיאלין – המעטפת השומנית שמבודדת תאי עצב ותורמת להולכה עצבית יעילה בין התאים, שהינה קריטית להעברת מידע בין המוח לחוט השדרה ולמערכות הגוף. המחלה כרונית, נפוצה יותר בקרב צעירים ובקרב נשים ואינה ניתנת לריפוי מוחלט.

תסמינים

לטרשת הנפוצה תסמינים שונים ורבים שמשפיעים על כל אדם באופן שונה. התסמינים הנפוצים ביותר:

ליקויים בראייה: ב-25% מהחולים התסמין הראשון הוא דלקת של עצב הראייה (העצב שאחראי על העברת מידע חזותי למוח). הדלקת, שמכונה 'נויריטיס אופטית' (optic neuritis), פוגעת לרוב רק בעין אחת כאשר הפגיעה גורמת לכאב מאחורי העין, לאובדן ראייה ולעיוורון צבעים. בנוסף יתכנו תופעות נוספות ככפל ראייה, כאב בשתי העיניים וקושי לרכז מבט.

חוסר שיווי משקל: טרשת נפוצה עלולה להוביל למצב של חוסר שיווי משקל ופגיעה בקואורדינציה, שיבואו לידיי ביטוי בסחרחורת, בהליכה בלתי יציבה ואף ברעידות.

תחושות עקצוץ ונמלול: חולי טרשת נפוצה עלולים להרגיש תחושה של דגדוג, עקצוץ, דקירה כמו מסיכות וממחטים, שמתחילה ברגליים ועוברת גם לידיים. במקרים אחרים הם עלולים לחוש תחושות של שריפה על פני העור, זרמים והירדמות של איברים (נמלול).

רעד ותנועות בלתי רצוניות: הידיים עלולות לרעוד ופעולות פשוטות כמו רכיסת כפתורים הופכות לקשות לביצוע.

קישיון שרירים או עוויתות: הנזק שנגרם כתוצאה מהטרשת עלול להוביל להתכווצות חזקה וכואבת של השרירים (עווית). כמו כן  ייתכן מצב של ספסטיות כאשר השרירים הופכים נוקשים ומתנגדים לתנועה.

אובדן שליטה בשלפוחית השתן או המעיים: השפעת הטרשת הנפוצה על שלפוחית השתן יכולה לבוא לידיי ביטוי בשני אופנים – פעילות יתר שנגרמת כאשר השלפוחית מתכווצת גם כשהיא לא מלאה ועלולה לגרום לאובדן השליטה על מתן שתן. פעילות חסר שעלולה להוביל להפרעה בזרימת השתן ולתחושה של חוסר התרוקנות. לעתים קרובות גורמת הטרשת לעצירות, מה שעלול להביא לאובדן שליטה על מתן צואה.

בעיות זיכרון, ריכוז, הפרעות בתהליכים שכליים: במקרים חמורים של טרשת עלולות להופיע תופעות של קשיי זיכרון, קשיי למידה, הפרעות ריכוז, ירידה במהירות החשיבה, בלבול. ההפרעות יכולות להיות חולפות או קבועות.

חולשה או עייפות: חולשה ועייפות יכולות להיות תסמין מרכזי בקרב חולי הטרשת ולהוביל לבעיות נוספות כקשיי ריכוז וחוסר יציבות.

כאב: הטרשת הנפוצה מאופיינת בשני סוגים של כאב: כאב אשר נגרם כתוצאה מפגיעה עצבית (כאב נוירופתי) ומאופיין בתחושות דקירה ושריפה וברגישות קיצונית למגע. כאב שמקורו במערכת השרירים (כאב מוסקולוסקלטלי) שנגרם כתוצאה מלחץ מוגבר על השרירים והמפרקים כתוצאה מעיוות או כיווץ שרירים.

גורמים 

הגורמים לטרשת הנפוצה אינם ידועים, אך בקרב החוקרים והמומחים ההנחה המקובלת היא שמדובר בשילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים (מחקרים העלו כי המחלה נוטה להופיע יותר באזורים שמרוחקים מקו המשווה; גורמים זיהומיים). מחקרים מסוימים אף מצאו קשר בין רמת ויטמין D נמוכה לטרשת.

סוגי טרשת

קיימים מספר סוגים של טרשת נפוצה אשר שונים זה מזה בתדירות ההתקפים ובאופן בו המחלה מתפתחת.

טרשת נפוצה שפירה: סוג זה של טרשת נפוצה מתאפיין במספר מועט של התקפים (חולים שלא חווים התקפים במשך 10 עד 15 שנים) שלאחר כל אחד מהם חלה החלמה מלאה.

טרשת נפוצה התקפית-הפוגתית: הסוג הנפוץ של הטרשת הנפוצה, מאופיין בהתקפים והפוגות מרובים. ההתקפים עלולים להימשך מימים ועד לחודשים ובכל התקף עלולים להופיע תסמינים חדשים. לאחר כל התקף תיתכן החלמה מלאה אך ישנם חולים שיחוו רק שיפור בתסמינים.

טרשת נפוצה מתקדמת משנית: סוג זה של טרשת, שמהווה המשך לטרשת שהחלה כהתקפית-הפוגתית, מאופיין בתסמינים שהולכים ומחמירים באופן קבוע לא בהכרח בליווי התקפים. מרבית החולים בטרשת התקפית-הפוגתית מפתחים לאחר כ-20-15 שנים בממוצע טרשת נפוצה מתקדמת משנית.

טרשת נפוצה מתקדמת ראשונית: הסוג הנדיר ביותר של הטרשת הנפוצה. סוג זה מאופיין בתסמינים שהולכים ומחמירים באופן קבוע ללא תבנית של התקפים והפוגות.

אבחון

התסמינים המגוונים של הטרשת הנפוצה הופכים אותה לקשה לאבחון וכיום לא קיימת בדיקה מעבדתית לזיהוי המחלה. האבחנה מבוססת על ההיסטוריה הרפואית, התסמינים ובדיקה גופנית (יכולה להעיד על בעיות בראייה, בשווי המשקל, בתחושה, בקואורדינציה בהיגוי ועוד), אך לעתים עולה צורך בבדיקות נוספות. את האבחנה צריך לבצע נוירולוג.

בדיקת דם: עשויה לסייע בשלילת מחלות זיהומיות/ דלקתיות עם סימפטומים זהים לטרשת נפוצה.

סריקה ב-MRI: שיעור גבוה של חולי טרשת נפוצה מאובחנים באמצעות בדיקת MRI שיכולה להראות אם קיים נזק לשכבת המיאלין בתאי העצב. יש לציין כי פגיעה כזו יכולה להופיע גם במחלות אוטואימוניות נוספות (דוגמת זאבת, מחלת ליים) ולכן הבדיקה אינה מהווה אבחנה חד משמעית למחלת הטרשת.

טיפולים

טרשת נפוצה אינה ניתנת לריפוי אך טיפולים שונים יכולים להקל על התסמינים וההתקפים ואף להאט את התפתחותה.

לרוב, חולים עם טרשת שפירה או טרשת שמתבטאת בתסמינים קלים לא יזדקקו לטיפול אלא במקרה של התקף. במקרים אחרים, טיפול תרופתי אינו מספיק להתמודדות עם המחלה ולשיקום יש חלק מרכזי במערך הטיפולי. הטיפול השיקומי, מותאם לכל מטופל, וכולל:

פיזיותרפיה: יעילה במקרים של חולשת גפיים, נוקשות שרירים וספסטיות וכן במקרים של שיפור הליכה והתאמת אביזרי עזר להליכה (סדים, קלנועית, כיסא גלגלים).

ריפוי בעיסוק: הטיפול במסגרת הריפוי בעיסוק מתמקד בשיפור של יכולות יום-יומיות כהתלבשות, רחיצה, בישול, כתיבה וכדומה.

קלינאות תקשורת: חולי טרשת נפוצה סובלים, לעתים, מהפרעות בליעה ו/ או דיבור. במסגרת הטיפול ניתן ללמד תרגילים לשיפור טכניקות בליעה ולעיסה ולהתאים טיפול פרטני לבעיות שפה ותקשורת.

טיפול רגשי-פסיכולוגי: חוסר הוודאות בכל הנוגע להתפתחות המחלה וביטוייה מקשה על החולה ועל סביבתו להתמודד במסגרת הטיפול נלמדות אסטרטגיות להתמודד עם אי הוודאות ועם הפגיעה התפקודית במידה וקיימת כזו.

 

המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

 

(תמונה להמחשה unsplash)

יצירת קשר וזימון תור

קול רעות

בהסדר עם