לרגל יום הרופא.ה הישראלי (11.1.2023) הצוות הרפואי של ביה”ח השיקומי רעות תל־אביב, בוחר את הרגעים והמקרים המיוחדים שהותירו בהם חותם עד היום.
ד”ר מאיה אלישיב, ראש החטיבה לשיקום נשימתי:
“בתקופת ההתמחות שלי בגריאטריה, טיפלתי באישה בת 75, צלולה עם מחלה אונקולוגית חשוכת מרפא.
שמתי לב, שהיא סירבה לצאת מהחדר והעדיפה להישאר לבדה, ישבה עצובה, המעיטה בדיבור.
החלטתי לפתוח אתה בשיחה והיא שיתפה אותי בחששות שלה מכאבים וסבל ושאינה חוששת מהמוות. .
אז הבטחתי לה שאעשה הכול, שהיא לא תסבול. היו לנו שיחות יומיומיות, היא ספרה המון על חייה, על העבודה שלה בסביבתה של גולדה מאיר. למרות צניעותה, התברר שהייתה מלאת חיים מרשימים.
המטופלת התחילה לשתף פעולה, לאכול, לצאת מהחדר. שוחחתי גם עם משפחתה וביקשתי שידברו אתה על הכול, כולל על מחלתה, איך היא רוצה שהחיים יתנהלו אחרי שתלך לעולמה, בלי פחד, כי הבנתי שזה מה שהיא רצתה – לדבר. בני משפחה התחילו להגיע יום יום ולא השאירו אותה לבד . היה לה חיוך יפה, גם העיניים חייכו…
המטופלת נשארה בחיים במשך כמעט שנה והלכה לעולמה בשקט ובשלווה.
הסיפור הזה עד היום קרוב לליבי ונתן לי להבין שאנו הרופאים לא רק צריכים לתת טיפול רפואי או תרופתי אלא גם טיפול לנפש, לדעת ללוות אותם בדרך האחרונה שלהם, בכבוד ובלי סבל.
היו לי הרבה מטופלים שליוויתי לדרכם האחרונה, אך המקרה הראשון בתור מתמחה השאיר לי חותם בלב”.
