סוכרת – סוגים, סימפטומים אבחון וטיפול

סוכרת היא מחלה מטבולית שבאה לידיי ביטוי בהפרעה בחילוף החומרים שגורמת לעלייה ברמת הסוכר בדם ובשתן.

סוגי סוכרת

סוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים): סוכרת מסוג זה מופיעה בעקבות הרס של תאים שמייצרים אינסולין בלבלב וכתוצאה מכך מביאה להפסקת הפרשת האינסולין (הורמון אשר מיוצר בלבלב ואחראי על ויסות הגלוקוז בדם).

סוכרת מסוג 2 (סוכרת מבוגרים): בסוכרת מסוג 2 קיימת פגיעה חלקית ביכולת הלבלב לייצר אינסולין והגוף לא מסוגל לנצל באופן יעיל את האינסולין שמופק. סוכרת מסוג 2 מתפתחת באופן אטי וחלק לא מבוטל מהחולים חיים איתה שנים מבלי לדעת.

סימפטומים

  • עייפות מתמשכת וחולשה.
    אובדן משקל.
    הטלת שתן תכופה.
    פצעים שלא מגלידים.
    רעב תמידי.
    ראייה מטושטשת.
    תחושת נמלול בכפות הרגליים ובידיים.
    צמא.

אבחון

בדיקת רמות סוכר בדם: בדיקת דם בה נמדדת רמת הסוכר בדם בשעות הבוקר, לאחר צום של 8 שעות. רמת הסוכר נמדדת ביחידות של מיליגרם לדציליטר (מ"ג לד"ל), כאשר ערך של עד 100 מ"ג לד"ל מעיד על אדם בריא, טווח שבין 100 ל-125 מ"ג לד"ל מעיד על סוכרת גבולית וערך גבוה מ-126 מ"ג לד"ל מעיד על סוכרת.

בדיקת רמות סוכר בשתן: אצל אדם בריא השתן לא מכיל סוכר. כאשר לאדם רמת סוכר גבוהה הוא עובר מהכליה ומגיע גם לשתן, כך שנוכחות גלוקוז בשתן תעיד על סוכרת.

העמסת סוכר: בדיקת הסיבולת של האדם להעמסת סוכר בשתייה. הבדיקה מבוצעת כאשר קיים חשד לסוכרת ובמקרים בהם תוצאות בדיקת הסוכר בצום גבוליות. אצל אדם בריא רמת הסוכר בדם עולה מיד לאחר שהוא שותה או אוכל מוצרים שמכילים סוכר וחוזרת לנורמה לאחר מספר שעות. חולי סוכרת לא יכולים להתמודד עם העמסת סוכר שכן האינסולין בגופם לא פעיל או פעיל חלקית. במסגרת הבדיקה נבדקים ערכי הסוכר בדם שעתיים לאחר העמסת הסוכר, כאשר ערכים של עד 140 מ"ג לד"ל מעידים על אדם בריא, ערכים שבין 140 ל-199 מ"ג לד"ל מעידים על סוכרת גבולית וערכים שמעל 200 מ"ג לד"ל מעידים על סוכרת.

בדיקת המוגלוביןA1c  – בדיקת ההמוגלובין המסוכרר (בדיקת דם) בודקת את רמת הגלוקוז הממוצעת בדם בתקופה של שלושת החודשים האחרונים שקדמו לבדיקה. ההמוגלובין המסוכרר נוצר לאחר שהסוכר בדם נקשר להמוגלובין (חלבון שנוצר בתאי הדם האדומים), כאשר ככל שרמת הסוכר בדם גבוהה עולה גם כמות הסוכר שנקשרת להמוגלובין. ערכי A1c מעל 5.7% ועד 6.4% מעידים על טרום סוכרת וערכים מעל 6.5% מתאימים לאבחנת סוכרת.

סיבוכים של מחלת הסוכרת

סוכרת ושבץ מוחי: שבץ מוחי שכיח פי 4-3.5 בחולי סוכרת, ובקרב הסוכרתיים שלקו בשבץ מוחי הסיכון ללקות בשבץ מוחי נוסף גבוה פי שניים בהשוואה לחולים שאינם סוכרתיים. בסוכרתיים שלקו בשבץ מוחי (בעיקר בקרב נשים) התמותה גבוהה יותר וגם הנכות הפיזית והמנטאלית הנגרמת להם קשה יותר מאשר בקרב חולים שלקו בשבץ מוחי ואינם חולי סוכרת. כמו כן, חולי סוכרת אשר לקו בשבץ מועדים פי שלושה יותר לפתח הפרעות קוגניטיביות.

אובדן ראייה: בין יתר סיבוכיה של הסוכרת נמנים גם שינויים בראייה שמתרחשים בעקבות דליפת כלי דם ברשתית העין ובמקרים חמורים מובילים לאובדן ראייה מוחלט. חולי הסוכרת שילקו בראייתם יאבדו את הראייה באופן מתמשך והדרגתי. לעתים, השינוי יהיה קיצוני ביותר ויוביל לאובדן ראייה. התדרדרות בראייה כתוצאה מסיבוכי סוכרת תתבטא גם ברגישות גבוהה לאור השמש. שטפי הדם והבצקות הנוצרים בעין בעקבות הסוכרת יוצרים מקטעים חשוכים בתמונה הנראית.

רגל סוכרתית: רגל סוכרתית היא אחד הסיבוכים הקשים של חולי הסוכרת והסיבה העיקרית לקטיעת גפיים שלא מפציעה. נתונים סטטיסטיים מעידים על כך ששליש מחולי הסוכרת מועדים לפתח כיב סוכרתי ושישית יפתחו לפחות כיב אחד במהלך חייהם.

את הכיב הסוכרתי ניתן לסווג לשתי קבוצות:

  1. כיב נוירופתי (על רקע פגיעה עצבית): מחצית מהכיבים בקרב חולי הסוכרת נגרמים כתוצאה מנוירופתיה (פגיעה בעצבי התחושה בעיקר בגפיים). הכיב נוצר באזורים של שפשוף ולחץ (עקב, אצבעות כף רגל). כתוצאה מהלחץ מתעבה העור באזור ונוצרת רקמת חיבור עבה שמגדילה את הלחץ. בגלל ירידה בתחושת הכאב החולה לא חש בלחץ ובהמשך מופיע שטף דם שעלול להתפתח לנמק ולכיב. כיבים מתפתחים גם באזורים של סדקים בעור כתוצאה מיובש.
  2. כיב נוירואיסכמי: כיב זה נובע כתוצאה מחסימת עורקים מתחת לברך. הכיב נוצר כתוצאה מלחץ (לרוב בגלל נעל צרה) שמקטין את זרימת הדם לאזור ולהתפתחות נמק באזור הלחץ וכיב. כיבים מסוג זה מתפתחים בדרך כלל באזורי הקצה של הגפיים (לדוגמה – אצבעות, עצמות כף הרגל שמחברות את עצמות שורש הרגל עם עצמות האצבעות) ומתאפיינים בכאב עז. בנוסף, הרגל קרה, לא נמושים דפקים, העור עדין ונוטה להיקרע בקלות.

נוירופתיה היקפית: נוירופתיה היקפית (Peripheral Neuropathy) מתפתחת כאשר המערכת העצבית בגפיים נפגעת. התסמינים העיקריים יכולים לכלול חוסר תחושה ועקצוצים בכפות הרגליים או הידיים, כאבים, תחושת שריפה או דקירה, אובדן שיווי משקל וחולשת שרירים (בעיקר בכפות הרגליים). הגורם השכיח ביותר לנוירופתיה היקפית הוא מחלת הסוכרת (סוג 1,2), כאשר עם הזמן רמות סוכר גבוהות בדם הקשורות למחלה יכולות לפגוע בעצבים (פולינאורופתיה סוכרתית).

פגיעה בכליות: נזק לכליות כתוצאה ממחלת הסוכרת הוא נזק שמאופיין בהתפתחות אטית וממושכת. הביטוי הראשוני לנזק הכלייתי הוא הפרשה של החלבון אלבומין בשתן. פגיעה ממושכת בכליות יכולה להתדרדר לכדי אי ספיקת כליות.

 

 טיפול בסוכרת

 אורח חיים בריא, אשר כולל שמירה על משקל גוף תקין, תזונה נכונה ועשיית פעילות גופנית באופן קבוע, תורם לאיזון טוב יותר של רמות הסוכר. אם על אף אורח החיים הבריא מתגלה בבדיקות שרמת הסוכר בדם ממשיכה להיות גבוהה, יש צורך בטיפול תרופתי.
טיפול שכיח לאיזון רמת הסוכר בדם ניתן באמצעות תרופות לבליעה ובמידה וטיפול זה אינו מועיל, יש צורך להוסיף אינסולין בזריקות או להשתמש במשאבת אינסולין.

על מנת למנוע קטיעת גפיים בעקבות כיבים מומלץ לבצע בדיקה עצמית יום-יומית באמצעות הסתכלות על כפות הרגליים. יש לשמור על היגיינה ולהקפיד על גרביים ונעליים מתאימים.

על מנת למנוע פגיעה בכליות מומלץ לכל חולה לעשות בדיקת לאיתור חלבון בשתן אחת לשנה.

 

המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול

יצירת קשר וזימון תור

קול רעות

בהסדר עם