"רובנו נוטים להשתמש במילה טראומה שימוש יתר בנוגע לאירועים חריגים בשגרה השוטפת ואומרים, 'זה היה טראומטי'. אולם למעשה, בהתייחסות מקצועית של גורמי בריאות הנפש לטראומה, מדובר על נוכחות באירוע בו האדם נמצא בסכנת חיים או אחרים לידו. במצב כזה מערכת העצבים שלנו נכנסת לכוננות שיא על מנת להתמודד עם הסכנה".
הפסיכיאטרית ד"ר מירי כפיר, מנהלת מרכז שערים לשיקום טראומה בביה"ח רעות תל–אביב, מסבירה כי תסמונת פוסט טראומטית נוצרת כתוצאה מכך שהדריכות המוגברת של מערכת העצבים לא פוסקת והמשמעות היא מגוון תסמינים התנהגותיים: עוררות יתר ורגישות לגירויים כגון רוגזנות, התנהגות תוקפנית, קשיי ריכוז, הפרעות שינה קשות, רעשים, ריחות, צלילים המהווים טריגר לאירוע. חודרנות כגון פלאשבקים, סיוטי לילה, הימנעות מגירויים שמזכירים את הטראומה (מקומות, אנשים, שיחות) ופגיעה בתפקודים קוגניטיביים ומצב הרוח – מצב רוח ירוד, חוסר עניין בפעילויות, תחושת זרות וניכור מהסביבה. הרוב המוחלט של האנשים יפתחו תסמינים נפשיים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי וזו תיחשב תגובה נורמטיבית כשהתסמינים יחלפו בהדרגה תוך שבועות ספורים.
