לפני כשנה, אובחנה מפרצת מוחית בראשו של גיא גולדבלט (32), לאחר שאשתו שמה לב שיש לו ‘ניתוקים’ והתעקשה שהוא ילך להיבדק. בבדיקת MRI שביצע התגלתה המפרצת המוחית, שלמזלו נותרה “שקטה” ולא הובילה לקרע ולדימום שהיו עלולים לגרום לנזק בלתי הפיך.
גולדבלט החל לעבור סדרה של צנתורים מוחיים כדי לטפל במפרצת. חמשת הצנתורים הראשונים עברו ללא סיבוכים אך, בצנתור השישי והאחרון נוצר סיבוך שהרופאים לא ידעו להסבירו, ושגרם לאירוע מוחי. מהצנתור הוא התעורר כשהוא סובל משיתוק בכל פלג גופו השמאלי, כולל פגיעה ביכולת הדיבור ושיתוק בשרירי הפנים.
שבוע לאחר הצנתור, הגיע גולדבלט לבית החולים השיקומי רעות תל־אביב. אחרי שלושה חודשי שיקום אינטנסיביים הוא חזר לדבר, הולך עם מקל ורושם שיפור בתפקודו.
גודלבלט: “אני עדיין בשיאו של שיקום. לפני חודש קמתי מכיסא הגלגלים והכיוון הוא טוב. יש עוד הרבה עבודה לפניי, אבל אני מוכן. בהתחלה עוד פנטזתי שאצא מזה מהר ואחזור להיות כמו שהייתי לפני האירוע המוחי. עם הזמן הבנתי שזה לא יקרה. אני מודה, יש ימים שקשה לי להשלים עם זה ועדיין עומד לנגד עיניי מצבי לפני ששכבתי על מיטת הניתוחים. אבל אני אופטימי ואני מאמין גדול בשיקום ובתוצאות הטובות”.
על הצוות ברעות יש לגולדבלט מילים חמות: “הם ניחנו באנושיות מדהימה לצד מקצועיות ומסירות גדולה. כשפוגשים אנשים טובים ביום-יום יש בזה אלמנט מרפא בפני עצמו. התחושה הייתה שהעבודה הקשה היא לא רק שלי, כי כולם שותפים להצלחה שלי. גם בין המטופלים במחלקת השיקום יש תמיכה הדדית גדולה”.
“חשוב להבין את צרכיו של המטופל ולעשות תיאום מולו”
ד”ר אביה גביעון, מנהלת היחידה לטיפול בהפרעות תקשורת בבית החולים: “כשגיא הגיע אלינו הוא כבר דיבר אבל היה לו קושי ביכולת הקולית שלו, הדיבור דרש ממנו מאמץ גדול והוא סבל מחולשה בפנים. מה שהטריד אותו זה שהוא לא יכול להקריא סיפורים לבן שלו, כמו שהם נהגו לעשות יחד לפני השינה, ולדובב לו דמויות. ועל זה בדיוק עבדה איתו ליבי, קלינאית התקשורת שלנו, וגם על האינטונציה והמוזיקה של הדיבור, ועל חיזוק שרירי הפנים, עניין שהוא גם אסתטי – אלו דברים קטנים לכאורה, אבל משמעותיים למטופלים.
“מעבר למקצועיות, חשוב להבין את צרכיו של המטופל ולעשות תיאום מולו גם במקרים שבהם הקושי נראה לכאורה זניח או קל. זכותו של כל אדם לקבל את הטיפול שיקדם אותו למקום שהוא רוצה וצריך להיות בו. במקרה של גיא, כל מה שהפריע לו זה שהוא לא יוכל להקריא לבן שלו את הסיפור לפני השינה – והוא הצליח”.
