הקטנוע הכתום היה אחד מסימני ההיכר הבולטים של ליאת זולטה, מנהלת חטיבת הביניים “פסגות” ביהוד. איתו היא נהגה להגיע מדי בוקר לבית הספר – עד הפציעה הקשה שעברה לפני תשעה חודשים.
בתחילת נובמבר נסעה זולטה לבקר את אביה. “נהגת שפנתה בצומת מסובים ולא האטה העיפה אותי מהנתיב”, היא מספרת, “סבלתי מדימום מוחי, צלעות שבורות ורגל ימין הייתה מרוסקת. עברתי שמונה ניתוחים ותהליך שיקום מורכב”. היא בילתה חודשים ארוכים בבית החולים השיקומי רעות בתל-אביב. “הגעתי לשם כשאני מרותקת לכיסא גלגלים ובסוף התהליך יצאתי הולכת, עצמאית. אני עדיין כאובה ולא כמו שהייתי, אבל ממשיכה לעבוד כדי שמצבי ישתפר…בתהליך השיקום חוויתי רגעי חסד וגבורה מצד אנשי כוח העזר, הרופאים והמטפלים המהממים. הייתי בהכרת תודה על כך. הביחד בשיקום מאוד חשוב. והחברים במחלקה מסייעים המון אחד לשני”.
ב-1 בספטמבר היא חוזרת סוף סוף לבית הספר. “זו הרגשה נפלאה”, אומרת זולטה, “אני מאוד מתרגשת. נוצרו לא מעט אתגרים מקצועיים בגלל ההיעדרות הארוכה שלי, אבל אנחנו נתגבר על הכל. המסר הכי חשוב הוא שאסור לאבד תקווה”.
