חיים ינוסוב היה חבר בכיתת הכוננות של קיבוץ זיקים ב-7 באוקטובר. כעת, כשהוא בשיקום בבית החולים רעות תל־אביב ומתמודד עם פציעה מורכבת, הוא מתפנה לשחזר את הקרב בו לחם באומץ עם חבריו שמנעו את כניסת המחבלים לקיבוץ ואת רגע הפציעה ולספר על הליך השיקום שהוא עובר.
“החלטתי ברגע לצאת מהבטונדה ולרוץ מסביב לצד השני, אך הבנתי שאם אעשה את זה אני חשוף לירי ושאני צריך לחפות על עצמי באש. נתנו אש כשאנחנו מסתתרים – בזמן הזה הרימון התפוצץ והרגשתי פגיעה ברגל. הסתכלתי עליה והבנתי שנפצעתי. צעקתי ‘פצוע’, הרבש”ץ גרר אותי לתוך העמדה. הגיע גם חבר כיתת הכוננות השני שגם נפצע עם רסיס באזור הצלעות, ואני מבין שאם נזרק עוד רימון אחד אני לא אצליח לברוח ממנו כמו שעשיתי עם הקודם. החלטתי להתחיל לזחול פנימה לתוך השבילים של הקיבוץ”.
ינוסוב פונה לבית חולים ברזילי שם ביצעו ניקוי וחבישה ראשונית של הפצע והועבר לבית החולים אסף הרופא, שם נותח, “קיבלתי ארבעה רסיסים ברגל, אחד בישבן ועוד אחד בגב התחתון. בישבן ובגב התחתון אלה היו פגיעות שטחיות, משהו שיעבור עם הזמן, והפגיעה ברגל זו פגיעה בעצב”.
המעבר לשיקום
מאסף הרופא עבר לשיקום ברעות תל־אביב. ינוסוב: “קיבלו אותי שם (ברעות תל־אביב) בצורה טובה ונעימה. האווירה שם הרבה יותר רגועה ונינוחה. ישר קיבלתי שתי פיזיותרפיסטיות שבאו לראות מה מצבי, נתנו לי הערכה ראשונית של הפגיעה והתאשפזתי שם. קיבלתי פיזיותרפיסטית מדהימה שלא מוותרת לי לרגע – לוחצת ולוקחת אותי לקצה איפה שצריך וכל מה שצריך כדי שבאמת אבריא מהר”.
כיום, ינוסוב מגיע שלוש פעמים בשבוע לטיפולים בבית החולים (במסגרת אשפוז יום). “ביקשתי להישאר עם אותה הפיזיותרפיסטית למרות שזו מחלקה אחרת, ובאמת שכל הצוות מאוד קשוב למטופלים ועושים עבודה מדהימה. המתקנים מאוד ידידותיים ותורמים הרבה לשיקום ולהחלמה. בגדול, אנחנו כבר במקום הרבה יותר רגוע ומאורגן”.
יש צפי להחלמה מלאה?
“בגלל שזו פגיעה עצבית לא יודעים לומר אם תהיה החלמה מלאה. זה כנראה תלוי בעצב ובזמן שניתן לו, אבל המגמה מאוד חיובית, יש שיפור משמעותי. בהתחלה לא הייתה לי תחושה ברגל ולא הצלחתי להרים את כף הרגל בכלל, כיום יש לי כבר כוח ואני רץ ועובד עם הרגל בצורה נוחה יותר. יש עוד הרבה עבודה, הקרסול והבוהן עדיין חלשים אבל זה דברים שאפשר לעבוד עליהם. זה בעיקר נותן לי זמן לראות איך זה משתקם”.
