התאונה ששינתה את חיי

שני גרלוי, בת 24 המתגוררת בהיישוב אשבול שבדרום, סובלת מתסמונת הכאב הכרוני/הכאב האזורי המורכב, המוכר גם בשם: CRPS. בביה”ח השיקומי רעות ת”א ישנו תחום ייחודי לטיפול עבור אנשים הסובלים מתסמונת זוץ
אבחון מוקדם ונכון הינו קריטי להצלחת הטיפול. טפיול זה מתייחס למכלול של היבטים: הכאב עצמו וכן, מגוון הפרעות הנגרמות על ידו: תחושתיות, מוטוריות, תפקודיות, אוטונומיות ופסיכו סוציאליות.
שני סובלת מCRPS ברגלה השמאלית ומטופלת באשפוז יום שיקומי בביה”ח.
“כבר תשעה חודשים שאני יחפה”, היא מספרת.
“פשוט כך. מרוב כאבים שאני חווה ברגל שלי. נפצעתי בתאונת דרכים בתאריך 31 במאי, בדרך לחגיגות של יום הסטודנט באוני’ באר שבע. נהג הקטנוע שהסיע אותי איבד שיווי משקל, כתוצאה מההתרסקות נפגעתי בכל צד שמאל של הגוף: שברים בעצמות המרסק וארבע צלעות. במשך שלושה חודשים נדדתי בין רופאים וסבלתי מכאבי תופת ברגל. לא יכולתי בכלל לדרוך או ללכת על הדרך עד שאובחנתי בCRPS ואז הומלץ לי להגיע לטיפול רק בביה”ח השיקומי רעות ת”א. להגיע מהדרום זה לא פשוט בכלל. הרבה פעמים הוריי נאלצו להפסיד ימי עבודה בכדי להביא אותי לבית החולים, אבל אני מרגישה שהמאמץ השתלם וזה לגמרי שווה את זה.
הגעתי לרעות על כיסא גלגלים עם רגל חולה. היום אני רואה את ההתקדמות שלי והולכת עם קביים.
הצוות של בית החולים כל כך סובלני ומכיל, רואה את הצרכים של המטופלים – החל מעובדי הניקיון ועד לאחרון הרופאים. האנשים פה קשובים מאד. התאונה שינתה אותי, למדתי להסתכל על דברים שלא ראיתי קודם. הייתי לפניכן אדם ללא פתיל אבל למדתי להירגע.
במסגרת הטיפול באשפוז יום אני מגיעה לגינה הטיפול על גג ביה”ח אחת לשבוע, זה מקום המאפשר לי להתנתק מכל הטיפולים האינטנסיביים ומהכאב שאינו מרפה. צריך להבין שבגלל הכאב גדול, נאלצתי להפסיק בעצם את הלימודים. אני לא מסוגלת להתרכז בכלל והגינה נותנת לי המון כוח. לאחרונה גם חזרתי להיות יותר פרודקטיבית, התחלתי לאפות ולצייר בבית. כמי שמתמודדת עם כאב ממושך, מאד קל לאבד את הביטחון כי ברגע אחד בעצם הופכים להיות תלותיים ובגינה, בשקט שיש כאן עם הירוק מסביב, אני יכולה להציב לעצמי מטרות, ליצור, להיות עם אנשים שעוברים את אותם הדברים והחוויות, לשתף ולצחוק. יש בפעילות הזו פן מרגיע – סוג של נקודת אור” היא מספרת.