בית חולים שיקומי רעות תל אביב

REUTH REHABILITATION HOSPITAL, TEL AVIV

מסונף לפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר, אוניברסיטת תל אביב

מומחים בשיקום אנשים

הועד אולימפי הישראלי
בית חולים שיקומי רעות ת"א נותן החסות הרפואית לנבחרת השחייה

התאונה ששינתה את חיי

שני גרלוי, בת 24 מהיישוב אשבול שבדרום, סובלת מ-CRPS שהינה אחת מתסמונות הכאב הכרוני) תסמונת הכאב האזורי המורכב). בבית חולים שיקומי  רעות תל אביב קיים תחום טיפול ייחודי לסובלים מתסמונת זו, כאשר אבחון נכון ומוקדם הינו קריטי להצלחת הטיפול. הטיפול מתייחס למכלול ההיבטים: הכאב עצמו ומגוון ההפרעות הנגרמות על ידו: מוטוריות, תחושתיות, אוטונומיות, תפקודיות ופסיכו סוציאליות.

שני סובלת מ-CRPS ברגל שמאל ומטופלת באשפוז יום שיקומי בבית החולים. “כבר תשעה חודשים שאני יחפה”, היא מספרת. “פשוט כך. מרוב כאבים שאני חווה ברגל שלי. נפצעתי בתאונת דרכים ב-31 במאי, בדרך לחגיגת יום הסטודנט באוניברסיטת באר שבע. נהג הקטנוע שהסיע אותי איבד שיווי משקל וכתוצאה מההתרסקות נפגעתי בכל הצד השמאלי של הגוף: שברים בעצמות המסרק וארבע צלעות.

“במשך שלושה חודשים פשוט נדדתי בין רופאים, סבלתי מכאבי תופת ברגל שלי. לא יכולתי בכלל ללכת עד שאובחנתי ב-CRPS והומלץ לי להגיע לטיפול רק בביה”ח השיקומי רעות.

“להגיע מהדרום זה מאוד לא פשוט, הרבה פעמים הוריי הפסידו ימי עבודה כדי להביא אותי לכאן, אבל אני מרגישה שהמאמץ משתלם ושווה. הגעתי לרעות על כיסא גלגלים עם רגל כחולה לגמרי. היום אני שמחה לראות את ההתקדמות שלי ולומר כי אני כבר הולכת עם קב.

“הצוות ברעות כל כך סבלני, מכיל ורואה את הצרכים שלנו כמטופלים. החל מעובד הניקיון ועד לאחרון הרופאים. מאוד קשובים. התאונה מאוד שינתה אותי. למדתי להסתכל על דברים שלא ראיתי קודם. כאדם שנולד בלי פתיל בכלל – למדתי להירגע.

“במסגרת הטיפול באשפוז יום אני מגיעה לגינה הטיפולית על גג בית החולים אחת לשבוע. זה מקום שמאפשר לי להתנתק מהטיפולים האינטנסיביים ומהכאב שלא מרפה. צריך להבין שבגלל הכאב הגדול, נאלצתי להפסיק את הלימודים, אני לא מסוגלת להתרכז בכלל והגינה נותנת המון כוח. לאחרונה גם חזרתי להיות יותר פרודוקטיבית, התחלתי לאפות ולצייר בבית.

“כמי שמתמודדת עם כאב ממושך, מאוד קל לאבד את הביטחון כי ברגע אחד הופכים להיות תלותיים ובגינה, בשקט שיש כאן עם כל הירוק הזה מסביב, אני יכולה ליצור, להציב לעצמי מטרות, להיות עם אנשים שעוברים את אותם הדברים, לשתף ולצחוק. יש בפעילות הזו פן מאוד מרגיע, סוג של נקודת אור”.

בהסדר עם