"ביה"ח רעות נתן לי כוחות לקום ולראות את המטרה לנגד עיניי"

דנית פיירפלד, סיימה שנתיים של שיקום אינטנסיבי בבית החולים השיקומי רעות ת"א, ומשתפת בפוסט מרגש את חוויותיה השיקום בבית החולים.

"היי, שמי דנית פיירפלד, וממש לאחרונה סיימתי שנתיים ארוכות של שיקום בבית החולים השיקומי רעות.

לפני 15 שנה חליתי בסרטן מסוג ליפוסרקומה בירך. עברתי כמה וכמה ניתוחים קשים ברגל, טיפולי כימותרפיה והקרנות. אחרי כל זה נותרתי עם נכות וחוסר יכולת לכופף את הברך.

חייתי כך תקופה ארוכה אבל לפני 3 שנים חלה התדרדרות במצב, ולא יכולתי בכלל לדרוך על הרגל.

עברתי ניתוח קיבוע מניעתי, שלאחריו הגעתי לאשפוז יום בביה"ח רעות. עברתי כמעט שנה של שיקום  כשבסופה ידעתי שאעבור ניתוח נוסף, שאמור היה לשפר את טווח התנועה שלי. הניתוח נכשל, וחזרתי אחורה.

הייתי צריכה להתחיל את השיקום מחדש, לחזק את השרירים ולשפר את תפקוד הרגל שלי. חזרתי לרעות, בדיוק כשהתחילה הקורונה.

ברעות הרגשתי כמו בחממה טיפולית. סדר יום הדוק שכולל מספר טיפולים כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול בביופידבק,

חזרתי לאותו צוות מקסים שליווה אותי בסיבוב הקודם. מכל המטפלים שפגשתי בחיי (ופגשתי), באמת מדובר בצוות מספר אחת. אפשר ממש להרגיש שאלה אנשים שאוהבים את העבודה שלהם, ורוצים רק בטובתי.

עם כולם נוצר קשר. לקראת הניתוח הפיזיותרפיסט שלי, אדי, כינס את כולם לדיון ודיברנו על אפשרויות הטיפול. זה ריגש אותי לראות שלצוות הזה כל כך אכפת ממני. גם כשלא הייתי ברעות תמיד התקשרו ובדקו מה שלומי.

חלק מהתהליך שעברתי בשיקום היה להתמודד עם הקושי הנפשי שגרם הניתוח שכשל. תליתי המון תקוות בניתוח הזה והן התנפצו ברגע. אני לא מתחרטת כי אני יכולה להגיד לעצמי שניסיתי הכל.

המקום הזה נתן לי כוחות לקום בכל פעם מחדש ולראות את המטרה לנגד עיניי.

לאט לאט השגתי עוד מטרה ועוד מטרה ועכשיו, אחרי שאני יוצאת מכאן על שתי רגליים, ללא קביים והכי חשוב עם ראש מורם – אני יכולה להגיד בוודאות שהכל היה שווה את זה.

אני רוצה להגיד תודה לכל צוות המטפלים שליווה אותי באופן אישי, חיבק ועטף במסירות אין קץ. כולכם הופכים את המקום הזה לבית. תבורכו על עבודת הקודש המופלאה שאתם בוחרים לעשות כל יום".

יצירת קשר וזימון תור

קול רעות

בהסדר עם