הנשמה מלאכותית ממושכת

בשנים האחרונות, עם התפתחות הרפואה ושדרוג טכניקות ההחייאה והנשמה, חלה עלייה במספר המטופלים אשר ניצלו אך נותרו עם אי ספיקה נשימתית כרונית. הנתונים לגבי ישראל מצביעים על כך ש- 3-10% מכלל המטופלים שהונשמו באופן דחוף והיו מאושפזים בטיפול נמרץ או במחלקות חריפות של בית חולים, לא מצליחים להיגמל מהנשמה ומאושפזים במחלקות להנשמה ממושכת או כרונית.

הסיבות השכיחות להנשמה דחופה אצל מבוגרים

–          דלקת ריאות.

–          אירוע מוחי משמעותי; דימום לרקמת המוח.

–          חבלות ראש.

–          דום לב עם החייאה מלאה ועם צורך בהנשמה.

–          מחלת ריאה חסימתית.

–          אי ספיקת לב

–          מחלות ניוון שרירים.

הנשמה מלאכותית ממושכת – הגדרה

בזמן ההנשמה מכניסים צינור אוויר (טובוס) לקנה הנשימה דרך הפה ומחברים למכונת הנשמה וזאת כדי לספק למטופל חמצן שיגיע למוח ולכלל רקמות הגוף. אם תוך שבועיים נתקלים בקושי לגמול את המטופל מהנשמה ומתעורר צפי לכך שההנשמה תימשך, מציעים למטופל ולבני משפחתו לבצע פיום קנה (טרכאוסטומה) באזור הצוואר הקדמי.

כאשר במשך 21 ימים רצופים לא מצליחים לגמול את המטופל מהנשמה והוא מונשם 24 שעות ביממה (או יותר מ-6 שעות רצופות ביממה), המטופל מפונה למחלקה להנשמה כרונית לצורך המשך הטיפול ולניסיון גמילה מהנשמה.

סוגי ההנשמה

קיימים שני סוגי הנשמה מלאכותית עיקריים:

• הנשמת לחץ (Pressure-limited ventilation): בסוג הנשמה זה מכשיר ההנשמה קובע את כמות האוויר המוזרם לריאות על פי לחץ האוויר שמגיע לריאות. המנשים מכוון את מידת הלחץ בשאיפה, את היחס בין השאיפה לנשיפה, את קצב הנשימות ואת אחוז החמצן. השאיפה מסתיימת כאשר מגיעים ללחץ השאיפה שנקבע מראש.
• הנשמת נפח (Volume-limited ventilation): בסוג הנשמה זה מכשיר ההנשמה מזרים אוויר לריאות עד שהוא מגיע לנפח שנקבע מראש על ידי המנשים שמכוון את קצב זרימת האוויר, דפוס הזרמת האוויר, נפח וקצב הנשימות ואחוז החמצן.

הטיפול במסגרת הנשמה כרונית

להנשמה ממושכת השלכות שליליות, בהן – פגיעה באיכות חייו של המטופל שמרותק למכונת הנשמה; זיהומים במערכת הנשימה; זיהומים בדרכי השתן (עקב שכיבה ממושכת); פצעי לחץ (בגלל שכיבה ממושכת וריתוק למיטה/ לכיסא גלגלים); הפרעות בליעה (כתוצאה מפיום קנה והכנסת צינור לקנה הנשימה); קושי בהפקת קול שעלול להביא בעקבותיו גם לתקשורת לקויה ולהשלכות נפשיות.

גמילה מהנשמה

עם קבלתו של המטופל במחלקה להנשמה כרונית מבצע צוות רב מקצועי במחלקה הערכה מקפת כדי לבדוק את פוטנציאל הגמילה מהנשמה של המטופל וכיצד ניתן לקדמה. לאחר בדיקה של תפקוד כלל מערכות הגוף נשקלת האפשרות להורדת מינונים או הפסקתן של תרופות שמשפיעות על יכולת נשימה עצמונית.

במהלך כל תקופת השהות של המטופל במחלקה להנשמה כרונית הוא מקבל טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק במטרה לחזק את שרירי הנשימה, לשמור על רמת תפקוד יום-יומי ולמנוע תופעות לוואי כפצעי לחץ. קלינאי תקשורת עובדים עם המטופל על הערכת בליעה ויכולת דיבור/ תקשורת ודיאטנים מתאימים לו תזונה ונוזלים.

גם להיבט הנפשי יש התייחסות כאשר עובדים סוציאליים ובמידת הצורך פסיכולוג נותנים תמיכה נפשית ומסייעים למטופל להתכונן לשחרור לאחר שייגמל מהנשמה.

הגמילה מההנשמה נעשית בהדרגה. כאשר מטופל נחשב כגמול מהנשמה במידה והוא מסוגל לנשום בכוחות עצמו עם או בלי תוספת חמצן, במשך 24 שעות ביממה לפחות 48 שעות או 18 שעות רצופות במידה ויש צורך בחיבור למכונת הנשמה עם הנשמה מינימלית בלילות בעיקר.

טיפול במונשמים במסגרת אשפוז בית

במקרים מסוימים ניתן לשחרר חולים שלא ניתן לגמול אותם ממכונת ההנשמה מבית החולים ולספק להם בעזרת קופת חולים בקהילה, את הטיפול בביתם במסגרת של אשפוז בית.

במקרה של חולה שמשוחרר לאשפוז בית הוא יקבל לביתו מכונת הנשמה בעלות מינימאלית וליווי וסיוע של צוות רפואי (אחות, רופא, דיאטנית ועוד ) מקופת החולים על פי צרכיו.

חולה שמונשם בבית יהיה זכאי לגמלאות כגון” גמלת ניידות המסייעת במימון הוצאות ניידות כמו- רכב וגמלת סיעוד במסגרתה יקבל סיוע בפעולות היום-יום.

לחולה המונשם בבית יש איכות חיים טובה משמעותית מזה שבבית החולים ועלות הטיפול בו יכולה להיות כמעט מחצית מעלות הטיפול בחולה זה בבית החולים.  

המידע במאמר זה הינו מידע כללי ואינו מהווה חוות דעת רפואית או תחליף רפואי להתייעצות עם רופא ואין לראות בו ייעוץ רפואי ו/ או המלצה לטיפול ו/ או תחליף לטיפול.

תמונה להמחשה צילום: גיל דור