קפיצה שביצע עידו ממון בחופשה עם חברים ביאכטה הסתיימה באופן הגרוע ביותר כשהוא פספס את המים ונחת על ברזלים שניקבו את הריאה והצוואר שלו. שנתיים אחרי הוא מספר על מסע השיקום יוצא הדופן והחזרה לחיים.
את הקול של עידו קשה לפספס היום, אבל היה שלב שבו הקול הזה נעלם לגמרי, פשוטו כמשמעו. אחרי שנפל מתורן וכבל ברזל חתך את צווארו בתאונה על יאכטה ביוון, עידו בילה חודשים בלי יכולת לדבר, כותב במחברת את מה שלא הצליח להגיד, גם לעצמו. ביום שישי הקרוב, בוועידת הבריאות הגאה במרכז הגאה בתל אביב, הוא יעלה לבמה ויעשה עם הקול שחזר אליו בדיוק את מה שהבטיח לעצמו ברגעים הקשים ביותר. בראיון לאתר מאקו לקראת הוועידה הוא מספר על התאונה והשיקום, אותו עבר בבית החולים השיקמי רעות תל אביב.
אחרי שהורדם והונשם ביוון, עידו התעורר בבית החולים, שמונה ימים אחרי התאונה, חוויה שהוא מתאר כמעט באימה. צעקות מסביב, טיטול, קתטר, צינורות, הידיים עדיין מלאות דם יבש, ובעיקר הריח, ריח של סירה ושל ים אחרי שמונה ימים בלי מקלחת הוא עבר לבית החולים השיקומי רעות, שם לדבריו משהו התחלף. "זה היה צוות שהולך להילחם איתך. זאת הייתה נקודת מפנה". גם שם לקח זמן. במחלקה קראו לו תחילה "עידו שלא יוצא", כי חודש וחצי כמעט לא יצא מהחדר, מתחבר לצינור ההזנה בזמן שריחות ארוחת הצהריים ממלאים את המסדרון. עם נורית, המטפלת שליוותה אותו בשיקום מנגנון הבליעה, הגיע רגע הניצחון והוא חזר לאכול. "פתאום, כשהתחלתי לצאת מהחדר, לא יצאתי כמו שהייתי. יצאתי אחרי שעברתי דרך עם עצמי, ופתאום אני מרגיש שאני מחזק אנשים".
