הפציעה הזאת לא מדממת, לא נראית בצילום רנטגן, ולא מותירה סימן חיצוני — אבל היא שם, ולעיתים היא משנה חיים שלמים. מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל, יותר ויותר לוחמים נפגעים מפגיעות הדף. הם חוזרים מהקרב כשהכול נראה תקין, אבל אז מתחילים להופיע הסימנים: סחרחורות, כאבים בראש, טנטון בלתי פוסק, עייפות קיצונית, קשיי ריכוז, חרדה, הפרעות שינה. חלקם מבינים שמשהו לא בסדר רק אחרי שבועות. אחרים לא מאובחנים גם חודשים אחרי.
אחד מאותם לוחמים הוא עומר ריינהולד, לוחם גבעתי, שטיל התפוצץ סנטימטרים ספורים מעל ראשו. עומר: "ההורים שלי שמו לב שיש לי בעיות זיכרון. ברמה של — הייתי הולך לקניון, קונה בגדים, מראה אותם לאמא שלי, חוזר אליה אחרי שעתיים לחדר, אומר לה: 'בואי תראי, קניתי בגדים בקניון'. והיא אומרת לי: 'ראיתי'. ואנחנו מתווכחים, ואנחנו בצעקות, ואני משתגע עליה, ואני לא מבין על מה אני משתגע. שמתי לב שאני מאבד את זה מבחינת עצבים שמתפרצים לי בגוף, ואני בן אדם יחסית רגוע…אלה בעיות זיכרון, סחרחורות, כאבי ראש, בעיות בשינה".
במקרה של ריינהולד, שלושה חודשים אחרי הפציעה, הוא הופנה לבית החולים השיקומי רעות בתל אביב במסגרת של אשפוז יום, שלוש פעמים בשבוע. מה שנראה תחילה כמו המשך בירוקרטי של טיפול רפואי, התגלה כנקודת מפנה.
הטיפול ברעות לא התבסס רק על שיחות ותרגילים שגרתיים — אלא על תהליך שיקומי עמוק ומדויק, שדרש מריינהולד להתעמת עם הסימפטומים וללמוד לאמן מחדש את הגוף והמערכת העצבית.
פגיעה עם אנרגיה מאוד-מאוד גבוהה
לדברי ד"ר קרן סיון-שפייר, מנהלת היחידה לאשפוז יום שיקומי בבית החולים רעות תל אביב והרופאה המטפלת של ריינהולד, אחד מסוגי הפגיעות השכיחים בקרב חיילים לאחר לחימה בעזה הוא פגיעת הדף — פגיעה הנגרמת מאנרגיה עצומה, שלעיתים אינה כוללת חבלה חיצונית נראית לעין.
"מדובר בפגיעה עם אנרגיה מאוד-מאוד גבוהה המביאות לטלטלה של הגוף. זו פגיעה עקיפה – הגוף לא נחבל ישירות אלא נוצרים כוחות שגורמים לתנועה פנימית ברקמת המוח וכתוצאה מכך – לחבלה".
"אחת הבעיות המרכזיות", לדברי ד"ר סיון-שפייר, "היא שפציעות מסוג זה לא תמיד מתגלות מיד — ולעיתים גם לא באבחון הראשוני. הלוחמים חוזרים מהקרב כשהם נראים פיזית תקינים, אך סובלים מתסמינים מתמשכים שלרוב לא קיבלו מענה בזמן אמת. מאחר שמדובר בפגיעות בלתי נראות, רבות מהן נותרות ללא אבחנה במשך שבועות ולעיתים חודשים.
"זו פציעה שקופה, כזו שלא רואים על הגוף, אבל משפיעה ישירות על התפקוד. היא דורשת עין מיומנת כדי לאתר אותה. חשוב לזהות אותה בזמן כדי לשפר את איכות החיים של הפצועים ולהסביר להם מה הם חווים".
