שלושה חיילים התאבדו בתוך עשרה ימים, ועוד רבים מתקשים להחזיק את הראש מעל פני המים. בראיון ל ynet מסבירה ד"ר מירי כפיר, פסיכיאטרית ומנהלת מרכז "שערים" לשיקום טראומה בבית החולים רעות, מהם סימני האזהרה ומהם הטריגרים: "מספיק ריח מוכר או צליל מסוים – והם חוזרים לשם".
לדברי ד"ר כפיר בראיון, המציאות הנפשית שאליה נקלעים רבים מהלוחמים בשבועות ובחודשים האחרונים אינה מתרחשת בחלל ריק, אלא בתוך מצב מתמשך של טראומה לאומית. "אנחנו חיים כבר חודשים בתוך אירוע מתמשך, רצוף חשיפות למקרי קצה. 7 באוקטובר היה אירוע בקנה מידה שהמערב לא מכיר – גם לא צבאות אחרים. מי שנחשף לאירועים האלה, בין אם ישירות ובין אם באופן עקיף, מגיע לעמדה נפשית קיצונית עוד לפני שהוא בכלל יוצא ללחימה".
מכאן שעבור חיילים שהיו בשטח, האתגר הוא עמוק וממושך יותר. "אנחנו יודעים שחיילים רבים מאוד נחשפו לעומס טראומטי עצום, ממושך, אינטנסיבי, ובתנאים כמעט נטולי אפשרות להתאוששות: לא היו מספיק מרחבים לריענון, למשאבים, לתמיכה. כל זה יוצר שחיקה קיצונית של המערכת הנפשית, במיוחד כשהמצב נמשך לאורך שבועות וחודשים".
מרכז "שערים" – שילוב בין התחום הפיזי והרגשי
למרכז "שערים" מגיעים חיילים סדירים ומילואימניקים כאחד, כמעט כולם חשופים ישירות לאירועי 7 באוקטובר או ללחימה בעזה במסגרת מבצע "חרבות ברזל" ומציגים תסמינים פוסט-טראומטיים קלאסיים.
ל"שערים" מגיעים הלוחמים פעמיים בשבוע, ובכל ביקור הם עוברים סדרה של טיפולים מגוונים. "בממוצע, כל מטופל מקבל כחמישה טיפולים ביום מסוגים שונים", מסבירה ד"ר כפיר. "יש טיפולים גופניים כמו פיזיותרפיה, שמבוצעים על ידי אנשי מקצוע שמתמחים בעבודה עם נפגעי טראומה. בריפוי בעיסוק יש שילוב בין תחום פיזי לרגשי, ויש גם ביופידבק ויוגה טיפולית".
לצד אלה, מתקיימים טיפולים פסיכותרפיים ממוקדי טראומה כולל שיטות כמו EMDR ו-SE. "המטופלים שלנו פוגשים את הפסיכולוג או הפסיכותרפיסט בכל יום שהם מגיעים. בנוסף, אנחנו מציעים גם טיפול קבוצתי, טיפול במוזיקה, כלבנות טיפולית, גינון טיפולי ומיינדפולנס".
הממד השלישי – הרוח
עוד עולה מהראיון כי לצד הגוף והנפש, קיים ממד שלישי, פחות מדובר: הרוח. ד"ר כפיר: "אנחנו משלבים גם ליווי רוחני וזה חשוב במיוחד, כי מה שמפתיע מאוד באירוע הזה לעומת פוסט-טראומה אזרחית, זה שהחיילים מגיעים עם שאלות קיומיות. שאלות של משמעות: מה הערך של החיים עכשיו? איך אני ממשיך מפה אחרי כל מה שקרה?.. אנחנו מצרפים לליווי גם מלוות רוחניות, ובאופן מפתיע הרוב המוחלט של החיילים מבקשים את זה בעצמם. זה עוזר להם מאוד. המלוות עוברות הכשרה שמבוססת על התמודדות עם אובדן, מוות ומצבי קצה. הן לא באות ממקום דתי, אלא ממקום שמכיר בכאב הקיומי שהחיילים האלה נושאים איתם והן מציעות דרך לעבד אותו".
כשמתמודדים עם פוסט-טראומה, אחת השאלות שחוזרות שוב ושוב בקרב מטופלים, בני משפחה וגם אנשי מקצוע היא עד כמה חשוב להגיע לטיפול בזמן. הפחד הוא שאם לא יינתן מענה מהיר, הטראומה "תתקבע" ותהפוך לקשה הרבה יותר לפירוק. "חשוב לי להבהיר שזה משפט שיכול לעשות נזק – להגיד שאי אפשר לטפל בטראומה אחרי פרק זמן מסוים", מדגישה ד"ר כפיר. "תמיד אפשר לטפל. אין קו תוחם שאחריו כבר אי אפשר לשנות".
כדי להצליח להגיע מוקדם, צריך לדעת לזהות. בין אם עברו ימים ספורים או חודשים ארוכים מאז השחרור, יש סימנים שחייבים להדליק נורה אדומה, במיוחד עבור בני המשפחה, בני הזוג או החברים הקרובים. "יש ארבע קבוצות עיקריות של סימנים שאנחנו מחפשים: עוררות יתר, הימנעות, חודרנות, כלומר פלישה של זיכרונות וסיוטים ושינויים במצב הרוח ובתפקוד הקוגניטיבי", מסבירה ד"ר כפיר. "המכנה המשותף הוא שאנחנו מרגישים שהוא כבר לא אותו אדם. הבן, הבת זוג, האח: משהו בהם השתנה באופן חד, וזה מחייב התייחסות מיידית".
