שלושה חודשים בלבד אחרי שהיה משותק כמעט לחלוטין בגלל חיידק נדיר שחדר לעמוד השדרה, אורי מיכאל חזר לבית החולים רעות תל-אביב בו השתקם – הפעם כמתנדב קבוע.
אורי: "בפעמים הראשונות שהגעתי להתנדב, כל הזיכרונות מאותה תקופה חזרו אליי בבום. עד היום יש פעמים שבהן אני מוצא את עצמי מהרהר על התפקיד שלי – האם אני עדיין משתקם, או שאני באמת נמצא בצד השני. אבל המחשבות האלו חולפות מהר, ונשאר רק הסיפוק האדיר מכך שאני מצליח לסייע לאדם שזקוק לעזרה שלי".
לצד ההישגים האישיים וכוח הרצון המופלא שלו, אורי לא שוכח לרגע את הצוות הרפואי שסייע לו לאורך הדרך. "בלי הפיזיותרפיה, הריפוי בעיסוק, קלינאית התקשורת והרופאים המלווים, לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. כל התהליך והליווי הצמוד שקיבלתי מהם, עזר לי לקחת את עצמי בידיים ולצאת מזה. אין ספק שבזכותם התהליך לקח שלושה חודשים, ולא שנתיים".
את חוויותיו המטלטלות תיעד בספר חדש שפורסם לאחרונה: "הסתכלתי למוות בעיניים, והחלטתי שאני חייב לנצח אותו".
