בימי הלחימה הראשונים הספיק נהג האמבולנס משה ויצמן להציל את חייהם של רבים, עד שנפצע קשה בעצמו.
לאחר סדרת ניתוחים הוא הועבר לבית החולים השיקומי רעות תל-אביב, בו שהה חודשים ארוכים, חלק ניכר מהזמן על כיסא גלגלים.
משה: "הצוות היה מעולה והצליח להעמיד אותי על הרגליים. אחרי המחזות שאליהם נחשפתי לא הצלחתי לישון בלילות, והיו לי טיפולים סביב השעון – פיזיותרפיה, פסיכולוגים, פסיכיאטרים. שגרת היום שלי הייתה טיפולית אינטנסיבית. בשמונה בבוקר קפה, בתשע פיזיותרפיה, בעשר וחצי תרגול וריפוי בעיסוק, בשעה 12 חדר כושר שמותאם לנכים על כיסאות גלגלים, ואז על הליכון. זה היה שיקום ארוך מלווה בתמיכה רגשית, בשל הפוסט טראומה שאיתה אני מתמודד עד היום".
