ג’וזף, אחראי משמרת בביטחון בבית החולים השיקומי רעות תל אביב, עלה לארץ מיוהנסבורג לפני שמונה שנים בגפו והתגייס לצנחנים. במהלך השירות הצבאי הוא עבר בין דירות עד שאומץ כחייל בודד על ידי איציק ויפעת זוהר וילדיהם איתי, דין ודרור בקיבוץ ארז. ב-6 באוקטובר הוא התארח אצל המשפחה בקיבוץ ולמרות שהזמינו אותו להישאר לישון החליט לחזור למרכז. ב-7 באוקטובר בשש וחצי בבוקר הוא התעורר בעקבות האזעקה ותוך זמן קצר החליט לרדת לדרום. בהתחלה רצה להגיע לקיבוץ ארז כדי להציל את המשפחה המאמצת שלו, אך כשהבין מה קורה שינה כיוון לשדרות, שם נלחם במחבלים פנים אל פנים. בהמשך התגייס למילואים, נכנס לרצועה והיה במשך שלושה חודשים בשירות פעיל.
אחרי השחרור מהמילואים התחיל ג’וזף לעבוד ברעות: “אני יודע שיכולתי למות גם ב-7 באוקטובר וגם במהלך שירות המילואים, אבל מישהו שומר עליי…הבנתי שאני צריך להישאר כאן ואני מנסה להיות בן אדם טוב יותר גם בשביל המטופלים ברעות כי זה מקום של שלום. לא רק בין קבוצות של אנשים, כי הרי בבתי חולים יש דו קיום בין בני כל הדתות. אבל כשאתה רואה איזו דרך ארוכה אנשים עוברים כדי להשתקם כאן, אתה מקבל פרופורציות אחרות לחיים ולמדינה הזו…”.
