עדי רונן לא דמיין לעצמו שככה יתגלגלו חייו. הוא התחיל כמאבטח של זאב רוזנשטיין, עוד בתקופה שהאחרון הוגדר על ידי משטרת ישראל כיעד מספר אחת. בלילות, כשרוזנשטיין ישן – הוא חלם על המוזיקה בה רצה לעסוק כל חייו, והדחיק. תאונת עבודה ומות בנו היו בסיס להפרעות אכילה קשות שפיתח. דווקא אז, בנקודה הכי נמוכה, כשחיפש איך לשתף את מה שהוא חווה, הוא שב ומצא את המוזיקה.
בריאיון למאקו הוא מספר על כתיבת השירים והקשר להעלאת המודעות להפרעות אכילה בקרב גברים. “בזכות השיר אני מסיר מעליי את ההסתתרות והבושה…וגם מעלה מודעות להפרעות אכילה אצל גברים כי פשוט אין אותה. כשהייתי מאושפז במכון אגם בבית חולים רעות – היו שם 90% נשים ו-10% גברים. ולא כי אין גברים שמתמודדים עם זה, אלא כי הם פשוט לא יודעים שזה מה שהם עוברים”.
