כאב ביחסי מין

המונח הרפואי המרכזי לכאב בזמן חדירה או ניסיון חדירה הוא דיספראוניה. מדובר בכאב חוזר או מתמיד המתרחש לפני, במהלך או לאחר קיום יחסי מין הכוללים כניסה לנרתיק. הכאב יכול להופיע בכניסה לנרתיק (כאב שטחי) או בעומק האגן (כאב עמוק), ויכול לנבוע ממגוון רחב של סיבות פיזיולוגיות, עצביות, שריריות או רגשיות.

מה גורם לכאב? (גורמים פיזיים ורגשיים)

כאב ביחסי מין הוא לרוב תוצאה של שילוב בין גורמים שונים. המוח והגוף מחוברים: כאב פיזי יוצר חרדה, שמכווצת את השרירים ומחמירה את הכאב הפיזי. זהו מעגל שחשוב לקטוע.

גורמים פיזיים ורפואיים:

• – חוסר סיכוך: קיום יחסי מין לפני שהגוף מוכן ומסוכך מספיק גורם לחיכוך וכאב.
• – זיהומים: פטריות נרתיקיות חוזרות, דלקות בשתן או מחלות מין המשאירות את הרקמה רגישה ומודלקת.
• – שינויים הורמונליים: ירידה באסטרוגן (בשל גיל המעבר, הנקה או שימוש בגלולות מסוימות) הגורמת ליובש נרתיקי.
• – מחלות עור: מצבים כמו "ליכן סקלרוזוס" (מחלת עור דלקתית כרונית, לרוב באזור איברי המין ופי הטבעת) הגורמים לגרד, לעור דק ולצלקות באזור הפות.
• – גורמים פיזיים נוספים יכולים לכלול כיווץ יתר של שרירי הנרתיק, אלרגיה של העור או כאב נוירופתי (כאב עצבי), ולכן חשוב לאבחן את מקור הכאב.

גורמים רגשיים ופסיכולוגיים:

• – פחד מכאב: ברגע שחווית כאב בעבר, הגוף מפתח ציפייה לכאב עתידי ומגיב בכיווץ הגנתי עוד לפני החדירה. לפעמים גם אם לא חווית כאב, דברים ששמעת או עמדות שיש לך על יחסי מין יכולים להביא לציפייה לכאב.
• – פחד מאובדן שליטה או מכניסה לגוף: למשל, נשים שמפחדות גם לשים עדשות או מבדיקות דם, או נשים שצריכות שליטה.
• – סטרס וחרדה: לחץ כללי בחיים עלול להתבטא בכיווץ בלתי מודע של שרירי רצפת האגן.
• – דינמיקה זוגית: קונפליקטים, חוסר תקשורת מול הפרטנר/ ית או תחושת חובה לקיים יחסי מין מתוך ריצוי.

אבחנות, תסמינים וההבדלים ביניהם

כאמור, כדי לטפל בכאב, חשוב קודם כל לאבחן את מקורו. האבחנות הנפוצות ביותר:

וגיניזמוס – כיווץ בלתי רצוני ובלתי נשלט של שרירי רצפת האגן והנרתיק בעת ציפייה של כניסה לנרתיק (של פין, של אביזר, של טמפון או של אצבע). יש תחושה של 'קיר אטום' שמונע כניסה לנרתיק. לעתים מתרחש כיווץ בלתי רצוני גם בעת בדיקה גניקולוגית.

וולוודיניה – כאב כרוני בפות, ללא גורם זיהומי מאובחן, שנמשך מעל שלושה חודשים. מופיע בפות עצמו ומתבטא בצריבה, עקצוץ או כאב עמום במגע או תמיד.

אנדומטריוזיס – מצב בו תאים דמויי רירית רחם גדלים מחוץ לרחם ויוצרים דלקות והידבקויות באגן. מתבטא בכאב עמוק וחד בזמן כניסה לנרתיק, בכאבי וסת קשים, בכאבי אגן כרוניים ולעתים בבעיות בעיכול ובתסמינים נוספים.

קבוצות סיכון: מי עלולה לסבול מהתופעה?

• – נשים לאחר לידה: בעקבות קרעים, חתכים, תפרים או שינויים הורמונליים (במיוחד בזמן הנקה).
• – נשים בגיל המעבר (מנופאוזה): בשל דלדול ודקות הרקמה הנרתיקית (אטרופיה) עקב ירידה באסטרוגן.
• – היסטוריה של דלקות באגן:  זיהומים חוזרים המותירים את הרקמה רגישה.
• – שורדות טראומה מינית, פיזית או רגשית : הגוף לעיתים "זוכר" טראומה ומגיב בכיווץ הגנתי (וגיניזמוס).
• – נשים לאחר ניתוחים גינקולוגיים: בשל היווצרות של צלקות או הידבקויות באגן.

הבדלים בין גילאים: שכיחות ועוצמה

• – נשים צעירות (גילאי 35-18):  הגורמים השכיחים הם וגיניזמוס (לרוב קשור להתחלת חיי מין או חרדה), וולוודיניה ואנדומטריוזיס. הכאב מתואר לרוב כצריבה חדה או תחושת "חסימה" שרירית המונעת כניסה לנרתיק לחלוטין.
• – נשים בגיל המעבר ולאחריו (גילאי 50+): הגורם העיקרי הוא יובש קיצוני ודקות הרקמה בשל חוסר באסטרוגן. הכאב מתואר לעיתים קרובות כתחושת שפשוף כואבת מאוד עד כדי היווצרות קרעים זעירים ודימום קל בזמן חדירה.

נתונים מחקריים שכדאי להכיר

• – שכיחות גבוהה: על פי הקולג' האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה (ACOG) קרוב ל-75% מהנשים יחוו כאב בזמן יחסי מין בשלב כלשהו בחייהן.
• – מצב כרוני: בין10%  ל-20% מהנשים סובלות בקביעות מדיספראוניה כרונית.
• – עיכוב חמור באבחון: נשים עם כאב כרוני (כמו אנדומטריוזיס או וולוודיניה) ממתינות בממוצע  5 עד 7 שנים מרגע הופעת התסמינים ועד לקבלת אבחנה  מדויקת.
• – ההשפעה הנפשית: מחקרים מצביעים על מתאם ישיר בין כאבי מין לא מאובחנים לבין עלייה בשיעורי דיכאון, בחרדה, ובפגיעה בדימוי העצמי ובזוגיות.

יש מה לעשות: דרכי הטיפול הקיימות

• – טיפול רפואי-גינקולוגי: רופאי/ ות נשים מומחים יוכלו לאבחן ולהתאים משחות לאלחוש, כדורים להרגעת העצב, תכשירים הורמונליים (כמו אסטרוגן מקומי ליובש), או במקרים מסוימים לבצע התערבות כירורגית.
• – פיזיותרפיה של רצפת האגן : זהו לרוב קו הטיפול הראשון והיעיל ביותר. הפיזיותרפיסטית תלמד כיצד להרפות שרירים מכווצים באגן ותבצע שחרור ידני של רקמות וצלקות.
• – טיפול סקסולוגי ורגשי: טיפול מיני (לבד או עם בן/ בת הזוג) עוזר לשקם את האינטימיות שנפגעה, לשפר את התקשורת, למצוא דרכים ליהנות ממיניות ללא חדירה, ולשנות את דפוסי הפחד סביב הכאב (לעיתים בשילובCBT).
• – עזרים ביתיים: שימוש קבוע בחומרי סיכה איכותיים (ללא בישום) ובתכשירי לחות נרתיקיים, ולעיתים שימוש ב"מרחיבים" (מאמני נרתיק) בהנחיית אשת מקצוע.

הצעד הבא שלך: עצות זהב שכדאי לקחת לדרך

אם את סובלת מכאב, הנה כמה דברים שחשוב שתזכרי ותיישמי כבר עכשיו:

• – הכי חשוב: לא מקיימים יחסי מין שכואבים. ברגע שכואב – עוצרים. קיום יחסי מין תוך כדי סבל רק מחזיר אותך אחורה, מקבע את כיווץ השרירים ההגנתי ומלמד את הגוף לצפות לכאב במקום לעונג. עצירת הכאב היא השלב הראשון והקריטי בטיפול.
• – אל תתביישי. הכאב הזה הוא עניין רפואי ופיזיולוגי לכל דבר ועניין. אין שום סיבה להרגיש אשמה, "לא בסדר" או לשאת את הקושי הזה בסוד. מגיע לך לחיות חיים מלאים ונטולי כאב.
• – היעזרי בקהילות ברשתות החברתיות. את ממש לא לבד. ישנן קבוצות פייסבוק וקהילות נשים מקוונות תומכות מאוד, שבהן תוכלי לפרוק, להתייעץ, ולמצוא המלצות חמות על אנשי מקצוע באזורך מנשים שעברו מסלול דומה.
• – פני למרפאות משולבות (גוף-נפש). מכיוון שכאב ביחסי מין מערב גם היבטים פיזיים וגם רגשיים, הטיפול היעיל ביותר הוא רב-מערכתי. כדאי לחפש מרפאות המציעות טיפול גינקולוגי, פיזיותרפיה וטיפול סקסולוגי-רגשי תחת קורת גג אחת (לדוגמה: "מרפאת שקמה" בבית החולים השיקומי רעות תל אביב, ומרפאות ייעודיות נוספות בקופות החולים ובבתי החולים).

מאת: ד"ר טל פלג שגיא, מנהלת מרכז שקמה לבריאות מינית בבית החולים השיקומי רעות תל אביב

בתמונה: ד"ר טל פלג שגיא. צילום: מתי קרימרמן