דויד בצלאל (19) ממריופול שבאוקראינה מטופל בבית החולים השיקומי רעות זאת, לאחר שנפגע מרסיס של פצצת מרגמה שחדר לעמוד השדרה שלו וגרם לו לפגיעה מוטורית בגפיים ולחולשת שרירים.
דויד: “נולדתי במריופול שבאוקראינה. לפני המלחמה, שאף אחד לא האמין שבאמת תפרוץ, היו לי חיים נהדרים יחד עם אימא שלי, אחי הקטן, סבא וסבתא. למדתי בתוכנית נעל”ה בישראל כך שידעתי שאני אעלה לישראל באיזה שהוא שלב. המלחמה בעצם האיצה את התהליך הזה.
“העיר שלי מריופול ספגה הפצצות רבות וכתוצאה מכך לא היה לנו חשמל, מים זורמים, אפשרות לתקשר עם העולם או להתעדכן בחדשות. היינו לבד ודאגנו לעצמנו יחד עם השכנים כדי לשרוד. ב- 15.3, יום לפני חג פורים, במקום להתארגן לחגיגה כמו שהייתי רגיל, יצאתי לבשל עם עוד שלושה גברים מחוץ לבניין שלנו. ידענו שזה מסוכן כי מעלינו כל הזמן נפלו מרגמות, אבל לא הייתה לנו ממש ברירה כי היינו צריכים לאכול ולשרוד. פתאום הייתה שריקה ואז שמענו בום חזק. באותו הרגע הייתי מעורפל מאוד לא הבנתי מה קורה לי. יכולתי לראות את הגוף שלי אבל לא יכולתי להרגיש אותו. לאט-לאט התחילה לחזור אליי התחושה והתנועה בצד שמאל של הגוף. אבל, את הצד הימני לא הרגשתי בכלל. לא יכולתי ללכת או לשבת. מאוחר יותר הבנתי שפצצת מרגמה התפוצצה לידינו ורסיס שלה חדר לעמוד השדרה שלי”.
בית חולים מאולתר ומבצע פינוי לישראל
“השכנים מיד הכניסו אותי לבניין, העניקו לי עזרה ראשונה. ידעתי שאני חייב להגיע לבית חולים בהקדם אבל לא הייתה דרך להגיע לשם. גם כבר לא היה ממש בית חולים אלא יותר מבנה מאולתר שסיפק סיוע. השכנים התרוצצו, מצאו אמבולנס ושכנעו את הנהג לקחת אותי יחד עם אמי. בבית החולים המאולתר הבנתי בפעם הראשונה את חומרת הלחימה באוקראינה. המראות היו קשים מאוד. היה כאוס. המון פצועים בכל הגילים צורחים מכאב. אחרי מספר ימים שם פינו אותי לבית חולים בדונייצק. שם עברתי ניתוח להוצאת הרסיס מהגב. ידעתי שאני חייב לעזוב את אוקראינה כי המלחמה מתפשטת, אבל אחי, סבי וסבתי נותרו במריופול. במבצע פינוי מחתרתי הצליחו להביא אותם והמשכנו משם יחד אל גיאורגיה ולישראל.
“אני נמצא כבר חודשיים בשיקום בבית חולים רעות ומתמודד עם הפציעה שלי. כתוצאה מהפגיעה בחוט השדרה, אובחנתי עם תסמונת בראון-סקאר, הגורמת לפגיעה מוטורית בגפיים ולחולשת שרירים. יש לי קושי תפקודי בביצוע פעולות בסיסיות ביד וברגל ימין כמו אכילה, כתיבה והרמת חפצים ואני גם סובל מפגיעה תחושתית בצד השמאלי של הגוף, בכל מה שקשור ליכולת לחוש טמפרטורה או כאב. בזכות הטיפולים המקצועיים בשיקום, אני מתקדם טוב וממש משתפר. הדרך עוד רבה ויש עוד עבודה לעשות, אבל הצוות השיקומי ברעות משקיע בי ומסייע לי ואני אופטימי”.
